למרות ההסברים של המוכר מפייר מרקוליני לקח לנו זמן למצוא את המקום הבא במסע הקולינרי שלנו: כשנכנסנו מתרגשים לויקטור הוגו שוב הגיעה מפלצת ה"אסור לצלם" שכבר פגשנו יום קודם במקומות מסוימים. לא כל כך ברור מה מפחיד אותם בצילומים, כל הקינוחים מאחורי זכוכיות ואי אפשר לפגוע בהם וגם ככה לכולם יש את אותם המקרונים. אבל המוכרת החביבה לפחות שתפה פעולה איתי כשיצאתי לצלם מבעד לויטרינה.
אז לפחות קיבלנו טעימה קטנה מהפרלינים שלו, המוכרת הגישה לנו קופסא מלאה שוקולדים שניראו כמו גולות קטנות וצבעוניות ונתנה לנו לקחת אחד כל אחד מבלי דעת ממש מה יש בפנים. זאת הייתה חוויה מעניינת. זכינו בפרלין ממולא קרמל מלוח שהיה מאוד טעים ועוד אחד שאנחנו לא מצליחים לזכור מה היה בו. כנראה שלא היה מיוחד כל כך.
היצירות של ויקטור והוגו מאוד יפות, הצבעוניות של המקרונים, מגדלי הפיננסיירים וכמובן העוגות המגרות שהוחזקו בתאים שקופים בתוך הקיר וניראו יותר כמו עבודות אומנות.
כהרגלה לי שאלה את המוכרות מה ההתמחות של המקום ובחרה את המיל-פיי לקחת איתנו, התכוונו ללכת לשבת בפארק קרוב עם הקופסא החביבה שקיבלנו (באמת יש קופסאות מאוד יפות ונוחות בפטיסרי.)
אבל לא התאפקנו והתחלנו לאכול תוך כדי הליכה כבר מחוץ לחנות.
המילפיי של ויקטור והוגו עשויה משכבות של בצק עלים שחום וקרמלי ובינהן קרם פטיסייר ונילי ופס קרמל מלוח וסמיך באמצע. היה מאוד טעים, פחות ממה שציפינו וגם דיי מסובך לאכילה עם כפית (שממש לא חותכת את הבצק עלים) אבל בסופו של דבר זה מה שנשאר -
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה