אחרי שסיימנו את הסיבוב בכפר האומנים, ירדנו לטייל בסמטאות שיורדות מהמונמרט. הרחובות הקטנים עמוסים בחנויות לתיירים, אמני רחוב וגם כמה אמני כייסות מוצלחים שעורבים לתיירים. מומלץ להיות ערניים. לא נעים לגלות שכייסו אתכם בפריז ויותר לא נעים לפספס מקום כמו מייזון ג'ורג' לרניקול ואת תצוגת השוקולד המדהימה שלו.
אז מר לרניקול מוכר סוג אחד של מאפים שניראים כמו שילוב של אוזני פיל וסינרול- בצק עלים מגולגל עם כל מיני טעמים של מילוי. ניראה טוב אבל לא טעמנו..
מקרונים כמובן, הסמל הפריזאי שאי אפשר בלעדיו (וביננו גם לא כדאי, הוא כל כך טעים..)
לחמים מוזרים וקרמל בצנצנות שמגיעות עם כפית בדיוק בשביל הרעב בקטן הזה באמצע הלילה..
ולבסוף תצוגת פסלי השוקולד המופלאה שבזכותה היה שווה להיכנס. הבנאדם בנה את הנוטר דאם משוקולד, כבוד.
אבל גם הצפרדעים האלה על כל הפשטות שבהם היו מקסימות.
בעצם, הכל היה מקסים. עד המכונית הקטנה ביותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה