צהרי היום המאוחרות, אחרי בוקר גדוש מתוקים, הגענו לפושון.
את פושון אנחנו מכירים מביקורים קודמים בפריז ותמיד חוזרים לכאן. זה המקום שבו התחילה התשוקה של לי לקונדיטוריה, המקום שבו ידענו בפעם הראשונה שהעתיד שלנו (והמשקל..) עומד להשתנות.
פושון מורכבת משתי חניות סמוכות, הראשונה פטיסרי שמוכרת מאפים, מתוקים, עוגות ומעדנים שונים והחנות השנייה היא מסעדה ובית קפה.
נכנסנו לחנות הפטיסרי, מימיננו קיר המאפים, שורות שורות של מאפים, לחמים שונים, עוגות בוקר, קוראסונים, בריושים וכו'.
מספר שנים קודם, הגענו לארוחת בוקר בפושון ולקחנו מבחר מאפים מהקיר המפואר. הפעם, בידיעה שהכל טעים, הלכנו לכיוון העוגות.
הויטרינה הראשונה בדרכנו, האקלרים.
אינספור אקלרים צבעוניים יפיפיים ומגרים, כל אקלר במילוי שונה וקישוט שונה.
אקלר שוקולד בעיטור אקלרון מיניאטורי,
אקלרים בהומאז' לקלאסיקות כמו סנט הונורה, פריז ברסט.
ובמחלקת המוזרים ביותר, האקלרי המלוחים. אקלר ווסאבי, אקלר במילוי מוס סלמון וצנונית, מוס טראפלס וכבד אווז וכן הלאה.
אחרי האקלרים יש עוגות, מקרונים בשלל צבעים, ועוגות ויטרינה מרהיבות שמציצות לעוברים מושבים מבעד לזכוכית..
לסיום הסיבוב החלטנו לקחת אקלר פריז ברסט שמנמן ממולא בקרם נוגט ואגוזי לוז קלויים.
אבל לי אמרה שכבר צהריים וצריך גם משהו מלוח לקיבה, אז היא בחרה באומץ רב באקלר ממולא בכבד אווז ופטריות כמהין.
עיטור עלי זהב לא מעיד על המילוי הפעם, אולי רק על המחיר.
את עוגת הסלמון (מיל פיי) הזו אכלו קבוצת יפנים אמיצים בשולחן לידנו.
את האקלר המוזר ש-לי לקחה אני מצטער שטעמתי, על כל ביס שהיא התמוגגה מאושר אני נחרדתי מגועל. פטריות כמהין זה לא לכל אחד. אבל את ההנאה שלה אי אפשר לתאר במילים..
אח"כ קינחנו באקלר פריז ברסט שהיה מאוד טעים, מאוד אגוזי ובהחלט שווה כל ביס (כל אקלר עולה שבע יורו. כך שכל ביס שווה הרבה הרבה..)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה