הוואפל הבלגי הכי טוב בעולם (Bruges Belgium).

עוד פינוק שיש לברוז' להציע, הוא הוופל הבלגי. וופל בלגי אמיתי עשוי בצק שמרים המכיל פניני סוכר בתוכו, הוא מריח כמו מאפה שמרים חם, פריך מבחוץ ורך מבפנים. ואין לו שום, אבל שום קשר - לוופל שמוכרים בארץ במרבית המקומות. אפשר לאכול וופל בנקודות המכירה השונות בעיר, בדרך כלל יוגשו עם שוקולד בלגי נמס או קצפת, או שניהם ותמיד טעים. אבל אנחנו רצינו את הוופל הטוב ביותר. זה שהתיירים לא מגיעים אליו בדרך כלל. לאחר ששאלנו המון מקומיים בדרך "איפה הוואפל הכי טוב", אחת מהן הציעה לנו ללכת לבית קפה קטן וחבוי ברחוב צדדי ומרוחק מעט מהכיכרות הסואנות, על הויטרינה כתוב רק דבר אחד- וופל בלגי. המוכרת החביבה לקחה אותנו לחצר אחורית שם היו שולחנות ישיבה והביאה לנו תפריט ענק של וופלים עם תוספות שונות, מתוקות ומלוחות. אבל אנחנו היינו כבר מפוצצים מיום של שוקולד ולכן בחרנו את הוופל הקלאסי, נקי, בצורת ההגשה הרישמית שלו - אבקת סוכר וקצפת בצד.

המאפה החם שהונח לפנינו היה פריך, ריחני בטירוף , ושחום במידה הנכונה.

קפיצה קטנה לשוקולד הכי טוב בעולם - בבלגיה, BRUGES - חלק ב.

בהמשך המסלול נפגשנו שוב בשם מוכר- פייר מרקוליני, הפעם רק הצצנו פנינו והמשכנו הלאה.

אח"כ נכנסנו לחנות של בחורה חמודה שהסבירה לנו שהיא מכינה את השוקולד בקומה התחתונה של החנות וגם אצלה קנינו מספר שוקולדים שהיו מאוד טעימים. אחריה בחנות קרובה, עבדו אמא ובן שהסבירו שזה העסק המשפחתי שלהם. בזמן שאני הלכתי לבחון את השוקולדים ולבחור את הטעימות הבאות, אורי הלך לדבר עם האמא וקיבל ממנה טיפים להמשך המסלול לגבי החנויות הטובות והאיכותיות יותר אליהן כדאי לנו ללכת.בכל חנות שהסברנו על מסלול השוקולדים שלנו, הופתעו והתרשמו מכמות השוקולדים שכבר אכלנו.

חנות מגניבה נוספת אליה נכנסנו והיא ממש מומלצת, היא חנות ספקולוס. שוב, ברוח המסורת ההולנדית (ההשפעה ההולנדית על ברוז' מאוד מורגשת כפי שכבר הזכרתי)- הספקולוס (עוגיות הלוטוס) מורכבת תערובת תבלינים ארומטית שמרכיבה את העוגיה המסורתית של הולנד, והיא מגיעה בדרך כלל עם הטבעה של תחנת רוח או ציור אחר לתייר. בחנות הזו היו עשרות עוגיות ספקולוס בגדלים שונים ומינוני תבלינים שונים. כמו כן, ממרחי ספוקולס, לחם ספקולוס וממתקים שונים בארומת הספקולוס. כמובן שמוכרים את התבניות של הספקולוס ותערובות תבלינים, ובחלון הראווה יש יצירת אומנות ענקית עשויה מעוגית ספקולוס ענקית. 

קפיצה קטנה לשוקולד הכי טוב בעולם - בבלגיה, BRUGES - חלק א.

במרחק נגיעה וכמה שעות נסיעה מפריז, קפצנו לברוז' הקסומה ליום מתוק שכולו שוקולד!

עם כל הכבוד המתבקש לפטיסרי, ועם כל האהבה שלי לקונדיטוריה הפריזאית, האהבה האמיתית שלי (לי) היא שוקולד. הנסיעה לברוז' הייתה חד משמעית במטרה לחקור את השוקולדים הבלגים ששמם הולך לפניהם ולהבין מה כבר אפשר לחדש בתחום הזה. ברוז' משובצת חנויות שוקולד בכל רחוב ופינה. הבעיה היא, שמרוב שנקשרה בתודעה של התיירים כבירת השוקולד כך ירדה התפוקה האיכותית וחונויות האמנים והתרבו חנויות מסחריות של שוקולד פחות איכותי ויותר גימיקים שיווקיים. לתייר הממוצע מאוד קשה לדעת איזו חנות היא ארטיסאן - ואיזו חנות רוכבת על גל התיירות. אז התחלנו את הבוקר בלי לדעת מה המסלול, הייתה לנו מפה של העיר ופשוט נכנסנו לחנות הראשונה שהייתה בדרך מהמלון למרכז העיר. אין מילים לתאר את הריח השוקולדי העמוק, המדפים עמוסים בחבילות ארוזות ובויטרינות המקוררות ערימות של שוקולדים מסודרים כמו תכשיטים יקרים על מגשי זכוכית. כל פרלין מלך. הקישוטים אינסופיים, החל מקשקושי שוקולד בצבעים שונים, גבישי סוכר צבעוניים, נצנצים, אגוזים, ואפילו פרחים אכילים. והטעמים? פה אפשר להגדיר שני כיוונים עיקריים- ה"קלאסיים"- שוקולד על צבעיו השונים, קפה, פרלינה, וניל, קרמל מלוח וכו', והטעמים ה"נועזים"- תמציות טעם משונות כמו סיגליות, פירות שונים, ליקרים ככל העולה על רוחו של השוקלטייר ואפילו מילויים אקזוטיים יותר עליהן אפרט בהמשך..

בדיעבד גילינו שהחנות הראשונה אכן הייתה מהצד הפחות איכותי של הסקאלה בברוז'. אחריה נכנסנו לחנות הטובה ביותר לדעתנו בברוז - The Chocolate Line, חנות של שוקלוטייר שכל שושלת אבותיו היו שוקלטיירים וגם הוא המשיך את המסורת. בקדמת החנות הויטרינה המהממת עם פרלינים שונים וצבעוניים ומאחורי החנות מפעל שוקולד שאפשר להציץ ולראות את השוקולד הנמס לו במיכלים ואת תצוגת הפירות המסוכרים הממתינים להתייבש. כל הזמן יש עובד שמטמפרר ומכין שוקולדים. בהמשך לשיטה שהתחלנו בפריז - גם פה דאגנו לקנות מבחר דוגמיות שוקולד בכל חנות על מנת לבחון את התוצרת ולדרג את האיכות. השוקלטייר הזה הפתיע אותנו בנועזות שלו ובחדשנות, לטובה ולרגע אחד גם לפחות טובה, בחרנו מגוון פרלינים ויצאנו לפיקניק ראשון  על ספסל בצל. 

לאדורי בשנז אליזה.

אחרי יום של טיול במונמרט וברחובות הסמוכים לה הלכנו לארוחת ערב במסעדה המפורסמת "לה אנטריקוט". אבל אנחנו לא פה כדי לדבר על אוכל אמיתי :). אז הלכנו לאכול קינוח במקום שבאמת מגיע לו פוסט. לאדורי בשאנז' אליזה. בפוסט הקודם של לאדורי סיפרנו שכל סניף יותר מפואר מקודמו, אז הסניף הזה הוא האמא של כולם.שתי קומות של סלון מפואר, ספות של לואי ה-15 ותור של תיירים ארוך כמו לאייפל. נכנסנו והחלטנו אחרי מבט קצר בתור לויטרינה שעדיף לנו לשבת ולקרוא למלצר. את הקולקציה כבר ראינו, עכשיו צריך לפצות על הטעם. הפעם בחרנו בשתי נסיכות אמיתיות - הסנט הונורה - שילוב של פחזניות, קרם פטיסייר וניל עשיר, קרמל זהוב וקצפת מדהימה שמתלבשת על הקונסטרוקציה כמו מלכה. היה מדהים.

והבאבא או רום - עוגת שמרים חמאתית עשירה ספוגה בסירופ סוכר תבלינים ורום עם כתר של קצפת עדינה מעל, תענוג אמיתי. 

מייזון ג'ורג לרניקול ומוזיאון השוקולד הקטן - במונמרט.

אחרי שסיימנו את הסיבוב בכפר האומנים, ירדנו לטייל בסמטאות שיורדות מהמונמרט. הרחובות הקטנים עמוסים בחנויות לתיירים, אמני רחוב וגם כמה אמני כייסות מוצלחים שעורבים לתיירים. מומלץ להיות ערניים. לא נעים לגלות שכייסו אתכם בפריז ויותר לא נעים לפספס מקום כמו מייזון ג'ורג' לרניקול ואת תצוגת השוקולד המדהימה שלו.

אז מר לרניקול מוכר סוג אחד של מאפים שניראים כמו שילוב של אוזני פיל וסינרול- בצק עלים מגולגל עם כל מיני טעמים של מילוי. ניראה טוב אבל לא טעמנו..

מקרונים כמובן, הסמל הפריזאי שאי אפשר בלעדיו (וביננו גם לא כדאי, הוא כל כך טעים..)

קריסטוף ראסל - במונמרט.

ביום השלישי שלנו בטיול החלטנו להניח את המרדף אחרי הפטיסרי בצד וללכת לטייל קצת בנחת. אז החלטנו, זה לא אומר שזה יהיה קל בפריז, כשכל חנות שניה היא או פטיסרי או שוקלוטרי. בדרך לגבעת האומנים במונמרט השרב החליט להישבר והתחיל טפטוף מציק של גשם, חיפשנו חנות לחכות בה שהגשם ייגמר ופתאום מצאנו את עצמנו בחנות השוקולד של כריסטוף ראסל. באמת מזמן לא שתינו שוקו חם, איזה הזדמנות נהדרת!

מסתבר, ע"פ השלט בחלון ראווה בכל אופן, שכריסטוף זכה באות הוקרה על השוקו שלו בסלון השוקולד של 2010 שבמקרה היינו בו לפני שלוש שנים. שזה כבר עוד סיבה לרוץ ולטעום.

בחנות יש המון שוקולדים, וגם כיאה לשוקלטייר בפריז, כמה מקרונים בויטרינה שלא מביישת אף פטיסרי,  קופסאות מתנה מפונפנות וריח מטריף של שוקולד.

אאוקי (היפני).

אחרי עוד הליכה ובאמצע עצירה בחנות שמוכרת כלי בית ואביזרי קונדיטוריה מגניבים שנצמדו אלינו להמשך הטיול, הגענו למקום באמת יוצא דופן - אאוקי סאדאהרו. את האומן הזה אנחנו מכירים מסלון השוקולד בו היינו לפני כמה שנים, בעיקר ידוע בפרלינים  צבעוניים מאוד ובשימוש יתר באבקת מצ'ה (תה ירוק) שצובעת הכל בירוק. בכלל ליפנים יש חיבור מוזר לפטיסרי הצרפתי והם מביאים רעיונות מאוד מופרכים לעולם הזה.

בתוך הפטיסרי, כפי שכבר נכוונו במקומות קודמים- אסור לצלם. שרק לא נגנוב את הרעיון לעוגה הבאה.

פטריק רוג'ר.

אחרי הפריז ברסט שהיה טעים, אבל כבר באמת מפוצץ החלטנו להמשיך ברגל לתחנה הבאה למרות שהייתה קצת רחוקה. הדרך הטובה ביותר להנות מפריז היא ברגל. כמובן שמזג אויר נעים היה עוזר, לאחר מכן הגענו לחנות של האדון פטריק רוג'ר, שולקטייר מעולה שידוע בפסלי השוקולד הענקיים ולחלוטין-לא-מגרים שלו, הקולקציה הנוכחית - קופים.

דיי מדהים שזה שוקולד ואם מסתכלים לו בעיניים מספיק זמן זה ממש ניראה שהוא מסתכל בחזרה..

אצל פטריק רוג'ר למזלנו אין קינוחים ומאפים פומפוסים, רק שוקולדים. פרלינים קטנים ומעניינים. אז בחרנו שניים רנדומלית והעלמנו אותם בביס.

לה פטיסרי דה רווה.

שבעים ומדושנים מהמילפיי של ויקטור הוגו המשכנו למקום הבא ברשימה, פטיסרי לה רווה - (מאפה של חלומות), בשלב הזה כבר היה לקראת צהריים והחום שוב עלה, ורק רצינו מקום עם מזגן. מבחוץ החנות צבועה באפור ולא ממש ניראת מזמינה, היא גם ממוקמת ברחוב צדדי יחסית מבודד ובקלות אפשר להחמיץ אותה. מזלנו שבאנו מצוידים בכתובת וג'יפיאס. כשנכנסנו פנימה הכל השתנה. ריח של חמאה ממלא את החנות, המדפים גדושים במאפים בגדלים מפלצתיים (פיננסייר, מדלן, בריוש, שאסון או פום ועוד מיני מאפים), ובמרכז החנות שולחן דקורטיבי ועליו מסודרים קינוחים מדהימים חנוטים בכוסות זכוכית ענקיות.

לכל קינוח מוצמד תינוק- מיני קינוח, גרסא מוקטנת של העוגה הגדולה. בקולקציה ישנם קינוחים קלאסיים קבועים וכמה משתנים - טארט לימון ומרנג איטלקי.

פריז ברסט שקיבל טוויסט בצורת פרח.

הסנט הונורה המהולל שניראה מגרה במיוחד.

הוגו & ויקטור.

למרות ההסברים של המוכר מפייר מרקוליני לקח לנו זמן למצוא את המקום הבא במסע הקולינרי שלנו: כשנכנסנו מתרגשים לויקטור הוגו שוב הגיעה מפלצת ה"אסור לצלם" שכבר פגשנו יום קודם במקומות מסוימים. לא כל כך ברור מה מפחיד אותם בצילומים, כל הקינוחים מאחורי זכוכיות ואי אפשר לפגוע בהם וגם ככה לכולם יש את אותם המקרונים. אבל המוכרת החביבה לפחות שתפה פעולה איתי כשיצאתי לצלם מבעד לויטרינה.

אז לפחות קיבלנו טעימה קטנה מהפרלינים שלו, המוכרת הגישה לנו קופסא מלאה שוקולדים שניראו כמו גולות קטנות וצבעוניות ונתנה לנו לקחת אחד כל אחד מבלי דעת ממש מה יש בפנים. זאת הייתה חוויה מעניינת. זכינו בפרלין ממולא קרמל מלוח שהיה מאוד טעים ועוד אחד שאנחנו לא מצליחים לזכור מה היה בו. כנראה שלא היה מיוחד כל כך.

פייר מרקוליני.

בוקר חדש הגיע, עוד יום חמים ודביק, אחרי היום הקודם היינו זקוקים לקצת הפסקה מכל הפטיסרי והסוכר שאכלנו. אבל  המשימה עדיין לא הושלמה ולפנינו עוד יום ארוך גדוש מתוקים .. 

החלטנו להתחיל בקטן, אבל ממש קטן. עם פרלין שוקולד קטן :)

אז לקחנו את המטרו היישר לפייר מרקוליני!

פייר מרקוליני הוא שוקלטייר מעולה, והחנות שהגענו אליה הייתה קטנה ומאוד אלגנטית. אם לא היו תמונות של שוקולד על החלון לא היינו מנחשים שזה המקום ומכוון שהספקנו ללכת קצת לאיבוד בדרך והגענו דיי מותשים למקום.

בתוך החנות יש ריח מטריף של שוקולד ודוגמאות של קקאו מתהליכי ההפקה שלו בכוסות המציעות טעימה. המוכר היה בחור צעיר וחביב שמאוד שמח לקשקש איתנו ולתת טעימה קטנה ועל הדרך גם גילינו שיש לו משפחה בישראל.. איך לא :).

פושון.

צהרי היום המאוחרות, אחרי בוקר גדוש מתוקים, הגענו לפושון.

את פושון אנחנו מכירים מביקורים קודמים בפריז ותמיד חוזרים לכאן. זה המקום שבו התחילה התשוקה של לי לקונדיטוריה, המקום שבו ידענו בפעם הראשונה שהעתיד שלנו (והמשקל..) עומד להשתנות.

פושון מורכבת משתי חניות סמוכות, הראשונה פטיסרי שמוכרת מאפים, מתוקים, עוגות ומעדנים שונים והחנות השנייה היא מסעדה ובית קפה.

נכנסנו לחנות הפטיסרי, מימיננו קיר המאפים, שורות שורות של מאפים, לחמים שונים, עוגות בוקר, קוראסונים, בריושים וכו'.

מספר שנים קודם, הגענו לארוחת בוקר בפושון ולקחנו מבחר מאפים מהקיר המפואר. הפעם, בידיעה שהכל טעים, הלכנו לכיוון העוגות.

הויטרינה הראשונה בדרכנו, האקלרים.

אינספור אקלרים צבעוניים יפיפיים ומגרים, כל אקלר במילוי שונה וקישוט שונה.

אקלר שוקולד בעיטור אקלרון מיניאטורי,

הדיארד.

אחרי הסיור בכנסיית מדלן וחווית העוגה הסגולה שלא תחזור על עצמה לעולם, הגענו להדיארד, ממלכת הפירות המסוכרים והמרמלדות!

עד עכשיו לא נתקלנו במרמלדות רבות בפטיסרי שפקדנו, והדיארד היא המקום המושלם  לטעימות של מרמלדה.

הדיארד מחולקת לכמה חללים, בראשון פירות מסוכרים ומרמלדות, בשני חליטות תה מסוגים שונים, לאחר מכן קפה ויינות ולבסוף מעדנייה של מיני מרקחות ומעדני גורמה צרפתים (פואה-גרה לדוגמא) ומחלקת פירות אקזוטיים (מי חיפש שיזף ארץ ישראלי?)

את אמנות הכנת הפירות המסוכרים הם לא ששו להסביר, אבל הויטרינה הצבעונית הייתה מרשימה ביותר, עשרות סוגי פירות שמורים בצורתם המקורית, חצי שקופים מתהליך השימור ובעלי מעטה מבריק של סוכר.

לאדורי.

המשכנו ללכת ברחוב המוביל לכיכר מדלן, וממש דקה לפני הכיכר הגענו ללאדורי.

ולעומת הסניף של פייר הרמה שהיו בו רק מקרונים, פה היו כל העוגות שיכלנו לדמיין...

לה דורי בניגוד לאנג'לינה, היא רשת עם מספר סניפים וכל חנות יותר מפוארת מקודמתה. הסניף של מדלן קטן יותר מהאחרים, ואין בו  מקומות ישיבה בתוך החנות. רק שדרה של שנדלירים וויטרינה אינסופית מלאה בעוגות אישיות ומאפים, מקרונים ומארזי מתנה.

בין מאפי הבוקר בוינה, ישנם קוראסונים שמנמנים מלאי כל טוב, קנלים מלאי קרמל, קונכיות בצק עלים חמאתי 

ממולאים בתפוחים (שאסון או פום), בריושים ועוד מגוון מאוד מפתה של מאפים שחומים עם ריח משגע..

 אגף העוגות האישיות הוא עולם ומלואו, לי עוברת עוגה עוגה ומסבירה לי איך קוראים לה, מה היא מכילה ואיך עושים אותה. יש מזגן ואנחנו לא ממהרים, המגוון עצום והבחירה קשה. שנינו רוצים להזמין אחד מכל דבר.. אבל הבטן כואבת וזה עדיין לא צהרי היום.

 בין האפשרויות הקורצות לנו: טארט פטל טרי עם קרם פטיסייר, עוגת שכבות שוקולד וקרמל מלוח, סנט הונורה מלאת קצפת (בצק פריך ופחזניות ממולאות קרם פטיסייר), פריזיאן פטל (שכבות של עוגיית מקרון ורודה ובינהן פטל טרי והפתעות נוספות).

שארלוט תאנים וקרם פטיסייר בטעם דבש, טארט שוקולד עם פיצוחים מקורמלים, מקרון פיסטוק עם פירות יער,   אקלר ממולא קרם קצפת פטל וטארט פטיסייר עם תות.

הגרסה המקומית של המון בלאן עם ערימת שערות קרם ערמונים, המילפיי הקלאסית ועוד מבחר עוגות שכל אחת ניראת יפה יותר ומגרה יותר, איך בוחרים רק אחת?!

פייר הרמה.

5 דקות אחרי אנג'לינה, הגענו לסניף של פייר הרמה. 
פייר הרמה הוא הכהן הגדול של השף פטיסיירים, והוא ידוע בעיקר בגלל המקרונים המפורסמים שלו. הגענו לסניף שמציג רק מקרונים ושוקולד, ואין בו עוגות וקינוחים. רק המון המון מקרונים.
פה גם נתקלנו בפעם הראשונה (ולא האחרונה) בתופעה שלא מרשים לצלם בתוך החנות. 
אז מה עושים? מצלמים בחוץ!
אבל בחוץ היו כמעט ארבעים מעלות, והבטן עוד מלאה מאנג'לינה.. אז נאלצנו להסתפק בשני מקרונים בלבד והלאה למקום עם מזגן..

 
למזלנו איש צרפתי חביב שהיה בחנות בדיוק כשנכנסנו היה עסוק בלרכוש לאשתו מארז מקרונים עם כל הקולקציה, והיה חביב ומשתף פעולה כשביקשנו  לצלם את הקופסא שלו מחוץ לחנות כמובן.
הוא גם הסביר לנו שפעם בשבוע הוא נוהג לעבור בסניף ולרכוש עבורה קופסת מקרונים.. 
איזה חיים טובים..