ביום השלישי שלנו בטיול החלטנו להניח את המרדף אחרי הפטיסרי בצד וללכת לטייל קצת בנחת. אז החלטנו, זה לא אומר שזה יהיה קל בפריז, כשכל חנות שניה היא או פטיסרי או שוקלוטרי. בדרך לגבעת האומנים במונמרט השרב החליט להישבר והתחיל טפטוף מציק של גשם, חיפשנו חנות לחכות בה שהגשם ייגמר ופתאום מצאנו את עצמנו בחנות השוקולד של כריסטוף ראסל. באמת מזמן לא שתינו שוקו חם, איזה הזדמנות נהדרת!
מסתבר, ע"פ השלט בחלון ראווה בכל אופן, שכריסטוף זכה באות הוקרה על השוקו שלו בסלון השוקולד של 2010 שבמקרה היינו בו לפני שלוש שנים. שזה כבר עוד סיבה לרוץ ולטעום.
בחנות יש המון שוקולדים, וגם כיאה לשוקלטייר בפריז, כמה מקרונים בויטרינה שלא מביישת אף פטיסרי, קופסאות מתנה מפונפנות וריח מטריף של שוקולד.
באחד המדפים היו מסודרות חבילות של שוקולד מריר לפי אחוזי קקאו, החל מ50% ועד 99% מוצקי קקאו. מדהים לחשוב שיש מישהו שמסוגל להרגיש את ההבדל של אחוז אחד, ויותר מדהים לחשוב שמישהו ייצר אותם ומדד שיהיה בדיוק אחוז אחד הפרש בין כל קופסא.
בכל אופן הגשם נירגע, השוקו שהוכן מולנו ע"י המוכר החביב היה חם וסמיך, והיינו מצויידים להמשיך בטיול. לדעתנו אנג'לינה עדיין מוצלחת יותר בתחום השוקו, אבל היה טעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה